פסק-דין בתיק ד"מ 2786-01-13

פתח דבר וטיעוני הצדדים

1.                   בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות והיעדר עילה.

2.                   על פי הנטען בכתב התביעה, התובע עבד כעובד קבוע בנתבעת, מפברואר 1975 ועד מרס 1988.

3.                   לטענת התובע, משך ארבעה חודשים, בחודשים אוגוסט-נובמבר 1975, לא הפרישה עבורו הנתבעת הפרשות בשיעור של שני אחוזים משכרו לקרן הפנסיה במבטחים, אף כי היה זכאי לכך. כתוצאה מכך, צפוי התובע, לטענתו, לאבד 0.67% מגובה הגמלה החודשית אותה יהא זכאי לקבל עם פרישתו לגימלאות. מכאן התביעה.

4.                   במאמר מוסגר יוער, כי התובענה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בהרצליה, והועברה, בהחלטה מיום 21.1.13 לבית דין זה, מחמת העדר סמכות עניינית.

5.                   במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום עד להעברתו לבית דין זה, הגישה הנתבעת, את בקשתה לסילוק התביעה על הסף.

6.                   טענות הנתבעת בתמצית, הינן, כדלקמן:

א.         עבודתו של התובע בנתבעת הסתיימה על רקע ביטול פרוייקט ה"לביא" אצל הנתבעת. במסגרת הסכם הפרישה התחייבה הנתבעת לתת למבטחים הוראה בלתי חוזרת לפיה היא מעבירה לזכות התובע את הסכום הרשום במבטחים עקב הפרשות שוטפות שהפרישה לתובע בזמן עבודתו אצלה (סעיף 4 להסכם הפרישה). לטענת הנתבעת, התחייבותה לתובע הסתכמה בשחרור הכספים שהופרשו בפועל למבטחים ולא מעבר לכך.

ב.         הכספים שהופרשו למבטחים שוחררו לזכות התובע בשנת 1988, לפני כ - 24 שנים, ובנסיבות אלא ידע התובע, ו/או יכול היה לדעת את כל הנתונים ביחס לכספים אלה.

ג.          במסגרת הסכם הפרישה קיבל התובע זכויות וכספים העולים על הזכויות להם זכאי התובע על פי דין, לרבות פיצויי פרישה בשיעור של 225% ומענק הסתגלות ודמי הודעה מוקדמת בשיעור של ששה חודשי שכר (סעיפים 3 ו - 6  להסכם הפרישה).

ד.         כנגד זכויות היתר שקיבל, הצהיר התובע כי הסכם הפרישה מהווה תמורה סופית מלאה ומוחלטת עבור כל המגיע לו מהנתבעת (סעיף 10 להסכם הפרישה). התובע אף חתם על כתב סילוק, שצורף כנספח לבקשה לסילוק על הסף, במסגרתו הצהיר כי הוא קיבל את כל הזכויות והתשלומים להם היה זכאי וכי אין לו כל תביעות ו/או טענות כנגד הנתבעת. על סמך מצג זה, שינתה הנתבעת מצבה לרעה.

ה.         בנסיבות אלה, דין התביעה להדחות על הסף אף מחמת חוסר תום לב, השתק ומניעות.

ו.          בתיקו האישי של התובע מצוי מסמך ממנו עולה כי בתקופה הרלבנטית לתביעה שהה בחופשה ללא תשלום, דבר העשוי להסביר, את העדר ביצוע ההפרשות כנטען על ידו, אולם נוכח הזמן הרב שחלף, קיים קושי באיתור המידע הנדרש לשם בירור העובדות לאשורן.

7.                   טענות התובע בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף, בתמצית, הינן כדלקמן:

א.         עילת התביעה נודעה לו רק בחודש מאי 2010, עת פנה למבטחים על מנת לברר פרטים אודות גובה הגימלה אותה צפוי יהיה לקבל עם פרישתו לגימלאות. מרגע שנודעה לו עילת התביעה, פעל בנמרצות על מנת לעמוד על זכויותיו.

ב.         התובע לא שהה בחופשה ללא תשלום בשנת 1975. 

ג.          תנאי הפרישה המועדפים להם זכה התובע אין בהם כגדי לגרוע מזכויותיו על פי דין.

דיון והכרעה

8.                   לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה שלפניי, ישנה הצדקה למחוק את התביעה על הסף כבר בשלב זה, וזאת מן הטעם שהתביעה התיישנה.